פסק-דין בתיק תמ"ש 2988-06-09

א.        פתח דבר - השאלות המרכזיות:

1.         בפניי תביעה למזונות אשה מוסלמית מבעלה, המעוררת את השאלות הבאות:

1.1.      מהם התנאים המקימים את זכותה של האשה המוסלמית למזונות מבעלה?

1.2.      על מי מוטל נטל השכנוע בטענה "נאשז" או הפרת חובת הריתוק "אל-אחתיבאס", (עזיבה בלתי מוצדקת של האשה את הבית)?

1.3.      מהי כמות ההוכחה הנדרשת בטענת "נאשז" והאם (וכיצד) יש להקל בנטל הבאת הראיות הרובץ לפתחה של האשה בדיון בשאלת עזיבתה את בית בעלה מחמת מעשי אלימות?

ב.         התביעה:

2.         התובעת (להלן : " האשה") והנתבע (להלן :" הבעל"), הינם בני זוג מוסלמים אשר נישאו זה לזו על פי דיני השריעה ביום 21/9/2006 ולא נולדו להם ילדים משותפים.

3.         הצדדים התגוררו בדירה שכורה בעיר פלונית בה התגוררה גם אמו של הבעל.

4.         ביום 4/6/2009 הגישה האשה תביעה למזונות אשה וטענה, כי מראשית נישואי הצדדים, נהג כלפיה בעלה באלימות פיזית ומילולית קשה ביותר וזאת כל אימת שהתעוררה מחלוקת כלשהי ביניהם (סעיף 4 לכתב התביעה). מתיאורי התביעה ניתן ללמוד כי הבעל נהג לקלל ולאיים על אשתו כדבר שבשגרה ועל-כן לא ניתן היה לחיות עמו תחת קורת גג אחת (סעיפים 5-7, 9 לתביעה). עם זאת, לא הובאו בכתב התביעה תיאורים של מעשי האלימות, ו/או ציון מועדים ו/או נקודות ציון מיוחדות שבהם התרחשו אותם מעשי אלימות.

5.         האשה הוסיפה עוד, כי הבעל מכור לטיפה המרה ואף נוהג להשתמש בסמים ולהכניס סמים לתוך דירתם.

6.         האשה הסבירה, כי נאלצה לעזוב מספר פעמים את דירת המגורים לאור אלימותו החוזרת ונשנית של בעלה וכי במועד הגשת התביעה כבר התגוררה משך שנה בבית הוריה בכפר ש. (סעיף 10 לכתב התביעה). גם הפעם לא צויינו פרטי האירוע שבגינו עזבה האשה את הבית.

7.         לאור כל אלה טענה האשה, כי יש לחייב את הבעל בתשלום מלוא מזונותיה ומדורה והעמידה צרכים אלה בשיעור של 2,500 ש"ח בחודש.

ג.         ההגנה:

8.         הבעל הכחיש טענות האלימות שיוחסו לו על ידי אשתו וטען, כי היא אינה מבצעת את מטלות הבית ועל רקע זה התגלעו ויכוחים רבים ביניהם. הבעל הכחיש כל מעשי אלימות כנגד אשתו והוסיף, כי נהג בה בכבוד רב.

9.         עוד טען הבעל, כי אשתו הסתירה ממנו פרטים מהותיים אודות פגם המונע ממנה לקיים עמו יחסי אישות.

10.        לעניין סוגיית עזיבתה של האשה את הבית טען הבעל, כי זו בחרה לעזוב את הבית מרצונה החופשי, ללא כל סיבה מוצדקת וזאת על פי הנחייה מכוונת של הוריה. הבעל טען, כי באחד מהימים בהם חזר מעבודתו ולא מצא את אשתו בבית הבין, כי זו עזבה לבית הוריה, כל זאת מבלי שאף טרחה להודיע לו על כך מבעוד מועד. הבעל הרחיב בסוגייה זו וטען, כי אשתו היא בבחינת "מורדת" אשר הפרה את חובת ה"אלאחתבאס" ועל-כן, אינה זכאית למזונות.

11.        לחלופין, ולעניין גובה סכום המזונות הכחיש הבעל את הצרכים שנטענו בכתב התביעה ושיעורם וטען כי הוא עובד קשה יום שאינו יכול לעמוד בנטל תשלום המזונות.

ד.         ההחלטה למזונות זמניים:

12.        ביום 22/12/2009 ניתנה החלטת קודמתי, כב' השופטת שלי אייזנברג למזונות זמניים. מעיון באותה החלטה, ניתן ללמוד כי היא ניתנה קודם שהוגש כתב הגנה מטעם הבעל וכאשר הוא היה במאסר (הובא לדיון על ידי שב"ס).